"אמא, אני לא אוהב חול!" – ייבב איתיוש כשאמרתי לו שהולכים למופע מחול. צחקתי והסברתי לו שזה לא חול אלא מחול, ושמה שזה אומר זה שהשחקנים על הבמה גם ירקדו. איתי הסתכל עליי במבט מאוכזב ש"עושה מצפון", ואמר את מה שהיה לי ברור שהוא יגיד: "אבל אמא, ריקוד זה לבנות!". חייכתי ואמרתי לו שאם לא יהיה לו נחמד אנחנו נצא באמצע, תוך כדי שאני מלבישה לו את המעיל ועוזרת למעייני לנעול את הנעל (ותאמינו לי – זה לא קל עם בטן של תחילת תשיעי). מה אני אגיד לכם? היה פשוט חלום. כל משך המופע הם לא הוציאו הגה והיו מרותקים לנעשה על הבמה: שחקנים מוכשרים שרקדו בצורה מושלמת את הסיפור על גד שנשאר לבד בבית ויוצר לעצמו עולם דמיוני עשיר, שכולל את כל היצורים המשונים שמצייר עבורו האדון חלום, כמו דודה לאה שמתחפשת לצפרדע, הילד הרע שנכנס אליו בלי שום אזהרה וכמובן את כובע הקסמים המפורסם שלוקח אותו למסע ברחבי העולם. כשזה נגמר הילדים נשארו בכיסאותיהם, מחאו כפיים וחיכו שזה יתחיל שוב. חייבת להודות שגם אני נהניתי. אין לי ספק שנלך שוב למופע המקסים הזה, בעיקר עכשיו כשאפשר להשיג כרטיס במחיר חלומי במיוחד.