גיא התקשר כולו נרגש וסיפר שהחבר הכי טוב שלו, שרון, מתחתן. כן, שרון הקטן, שיחד הלכו לגן שושנה, יחד עשו עיניים לבנות בשכונה, יחד טסו לגווטאמלה אחרי הצבא, ועד היום יחד משחקים כדורסל כל יום שני ומפרקים לחבר'ה את הצורה – שרון מתחתן. קול ששון וקול שמחה, זה דורש חגיגה. לא איבדתי את העשתונות, והזמנתי לכולנו מקום ב-206. כי את הבשורה המשמחת הזאת צריך לחגוג במקום הכי שווה שיש. שתינו כל כך הרבה יין ובירות וטקילה שאני זוכרת במעורפל מה היה. אני יודעת שהיתה אווירה עליזה ומפנקת, לא הפסקנו לצחוק, הרגשנו ממש בבית (בעיקר הבנים שהתעלפו מעניין הכדורסל), אני זוכרת הרבה בשר מעולה: צלעות כבש, אנטריקוט, סטייק בקר, קבבים, ומשהו על ערימה של סלטים, צ'יפס שלא הפסקנו לנשנש וחומוס ששמו יצא למרחוק, בצדק. בסוף שרון פתח את הכפתור במכנסיים, ולא בגלל גלי... בפעם הבאה לא צריך סיבה להגיע ל-206. פשוט הולכים. מזל טוב!