עובדה ידועה היא שמלאכת השופינג מרעיבה. לפשוט וללבוש, לחלוץ ולנעול, למדוד ולמדוד, לא פשוט. תוסיפו את הצורך להחזיק שקיות וללכת ממקום למקום ותקבלו רעב כבד, שחייב לבוא על סיפוקו המיידי. לכן אני אומרת, שסיבוב שופינג צריך להביא בחשבון לא רק את החנויות, אלא גם את האפשרויות הקולינאריות. דוגמא מצוינת היא פיצה אליצ'ה בגינת שינקין. מספיק לראות את מגשי הפיצה המרובעת והיפיפיה בשביל להיתקף בדחף בלתי נשלט לתת בה ביס, ואחרי ביס אחד בכלל אבוד לכם. ההסבר לכך הוא שמדובר בסניף הראשון מחוץ לרומא של רשת אליצ'ה, ושהידע, שיטות העבודה ואפילו חומרי הגלם מיובאים מאיטליה, כדי שהטעם ישאר נאמן למקור. גיליתי זאת בסלייס השלישי. בשביל להצליח ללכת משם הבטחתי לעצמי לחזור, והם הבטיחו לי שובר פתוח ב 10 ₪ במקום 25 ₪, ולא רק אחד אלא כמה שאני רוצה. מאחר ואני לא יכולה להשתלט על הכל אז אתם מוזמנים לעזור.