כידוע הרגלים מהילדות ממשיכים ללוות אותנו שנים אחרי שיצאנו מבית ההורים. אחד מההרגלים האלה הוא החיבה המוגברת לפסטה שתוקפת אותי כאשר אני רק מריחה את פסח באוויר. מאחר ומדובר בצורך בלתי רציונאלי לחלוטין, אני מנסה להצדיק אותו באכילת פסטה ראויה במקום שאני אוהבת במיוחד, כמו מסעדת מל ומישל. במל ומישל יודעים לעשות פסטה כמו שצריך ואני חייבת להגיע עם חברה שתאפשר לי להזמין יותר מנות ממספר הסועדים רק בשביל לטעום, אתם יודעים. השבוע התפנקתי במל ומישל עם שתי חברות טובות וארבע מנות (לא כולל קינוחים, בכל זאת תיכף צריך להיכנס לבגד ים), מאחר ולרגל האביב יש במל ומישל הצעה מיוחדת של מנת פסטה ויין איטלקי מבעבע, בכלל לא הרגשנו איך הצלחות התרוקנו והפסטה נעלמה. ואתם יודעים מה? עדיין בא לי פסטה. לכן, ארגנתי לכולנו שובר למל ומישל בשווי 120 ₪ תמורת 60 ₪. אז מי בא איתי היום?